בשאלון עמדות אתיות של הרופאים בישראל, שאלתי "האם נכון ליידע מטופל שלך לגבי ירידה בכישוריו המקצועיים של רופא עמית שעומד לטפל בו?" (לדוגמה, כשמסתמנת ירידה במיומנויות בחדר ניתוח או הצטברות של החלטות שגויות).
עוד בעניין דומה
מצאתי כי בקרב הרופאים בישראל מתעוררת דילמה אתית משמעותית בנושא מאחר שאחוז גבוה של רופאים השיב כי לא יכול היה לבחור בין שתי האפשרויות – מתוך 2,951 רופאים, 1,099, המהווים 37.24%, בחרו באפשרות "לא לענות".
את התשובה כי "נכון ליידע את המטופל כי טובת המטופל קודמת", בחרו 38.22% מהנשאלים, שהם 1,128 רופאים. בתשובה "לא נכון ליידע את המטופל, חובה לשמור על כבוד העמית על מנת לשמר את אמון הציבור במקצוע הרפואה", בחרו 724 רופאים, המהווים 24.55% מהמשיבים.
לא מפתיע כי ההתלבטות קשה בסיטואציה כזאת, במיוחד משום שהשאלה התייחסה ליידוע המטופל ישירות, כלומר היא היתה כרוכה בפגיעה בפרטיותו של הרופא הבלתי כשיר.
בשנת 2005 כתבנו בלשכה לאתיקה נייר עמדה העוסק בנושא. נייר העמדה נכתב בעקבות פניות בעניין ללשכה לאתיקה.
ככלל, חלה חובה ליידע את הרופא הבלתי כשיר, כי הבחנו שיש בעיה, להציע לו לגשת להיבדק ולנסות לפתור את הבעיה.
חובתו של הרופא הבלתי כשיר המאבחן את עצמו להימנע ממתן טיפול או קבלת אחריות רפואית לבריאות מטופליו.
קיימת חובה על כל רופא להגן על ציבור המטופלים מפני רופא בלתי כשיר. זיהוי רופא בלתי כשיר יעשה בזהירות ומתוך שמירה מלאה על פרטיותו ושמו הטוב.
דף העמדה קובע כי לעתים תידרש פנייה למנכ"ל משרד הבריאות על מנת להפעיל ועדה רפואית מיוחדת לבחינת מצבו של הרופא ולקביעה עד כמה מצבו מאפשר המשך מתן טיפול או מסכן את בריאות החולים. ניתן לפנות בנושא זה אל הרופאים בתפקידים הבכירים במשרד הבריאות.